לאדינו

לאדינו היה הניב הספרדי בו דיברו יהודי ספרד בימי הביניים . כאשר גורשו היהודים מחצי האי האיברי במהלך גירוש ספרד ב 1492 , הם נשאו איתם את שפתם ואת שירי הלאדינו לכל הארצות בהן התיישבו סביב אגן הים התיכון: צפון אפריקה, איטליה, יוגוסלביה, יוון, טורקיה, סוריה, ארץ ישראל , אמריקה- ומאה שנה מאוחר יותר אף הרחיקו לאנגליה, גרמניה, הולנד וצרפת. במשך השנים נוספו לשירים הספרדיים המקוריים - אלמנטים יהודיים מובהקים והם הפכו חלק בחיי התרבות של הקהילות היהודיות השונות. נושאי השירים נלקחו מחיי היום יום הקהילתיים : שירי ערש ,שירים לטקסי חג ומועד, חתונות ,לוויות, בר מצוות ואפילו ברית מילה. בנוסף להם גם שירים על גיבורי התנ"ך ושירי געגועים לארץ ישראל. לשירי האהבה הנושנים נוספה משמעות נוספת והיא הגעגועים לציון.

הקהילות היהודיות ספרדיות שגשגו מבחינה תרבותית וכלכלית. הודות לחוק שאפשר למיעוטים אתניים להמשיך בחייהם כיחידות אתניות עצמאיות , יכלו היהודים לשמור על דתם ועל הצביון הייחודי להם. שפת הלאדינו וכל הטקסטים הייחודיים הקשורים למסורת היהודית ספרדית נשמרו ועברו מדור לדור. שלושת הקהילות הספרדיות הגדולות במאות ה 19 וה 20 היו באיסטנבול, סלוניקי ואיזמיר. הן נכחדו כמעט כליל במהלך מלחמת העולם השנייה.